אדון 1, רואה את אדונים 2 ו-3 בעודו נכנס]: בוקר טוב, רבותיי!
אדון 2, רואה את אדונים 1 ו-3 בעודו נכנס]: בוקר טוב, רבותיי!
אדון 2, רואה את אדונים 1 ו-2 בעודו נכנס]: בוקר טוב, רבותיי!
אדון 1ל-2]: שמח לראות אותך. איך הולך?
אדון 2ל-1]: בסדר, תודה? ואצלך?
אדון 3ל-1]: איך הולך?
אדון1ל-3]: חמים, ואצלך? [ל-2:] קריר. ואצלך?
אדון3ל-1]: נחמד. ואצלך?
אדון2ל-3]: נבזי. ואצלך?
אדון 1 ו-2ל-3]: ואצלך?
אדון 3: משונה. ואצלך?
אדון 2ל-3]: מלנכולי. ואצלך?
אדון 1ל-2]: שחרי. ואצלך?
אדון 2ל-3]: דמדומי. ואצלך?
אדון 3ל-1]: בּוּלְפָסִי. ואצלך?
אדון 1ל-2]: עָרוּפי. ואצלך?
אדון2ל-3]: אַגְנוֹסְטִי. ואצלך?
אדון 3ל-1]: אַמְפִיבִּי. ואצלך?
אדון 1ל-2]: תיאורטי. ואצלך?
אדון 2 ל-3]: מעשי. ואצלך?
אדון 3ל-1]: אבסטרקטי. ואצלך?
אדון 1ל-2]: מוחשי. ואצלך?
אדון 2 ל-3]: שָׁבָצִי. ואצלך?
אדון 3 ל-1]: אנמי. ואצלך?
[דממה. אנשים בקהל מתחילים להשתעל. לפתע, האדונים 1 ו-2 פונים אל 3:]
אדונים 1 ו-2 ל-3]: ואצלך? ואצלך?
[מנקודה זאת ואילך, אדונים 1 ו-2 שואלים את 1 "ואצלך? ואצלך? ואצלך?" בקצב הולך וגובר; באשר לאדון 3, הוא מפנה את ראשו בקצב הולך וגובר אל האדונים 1 ו-2 לסירוגין, ומדגים כמיטב יכולתו באמצעות מחוות תואמות את משמעותה של כל מילה שהוא מוציא מפיו.]
שאריות מנשף המסכות של הנפש 